לשבט לקום

השנה: 2005.
שנה ד', המחלקה לצילום, "בצלאל". אנחנו נדרשים לבחור נושא לפרוייקט הגמר.
כולם עושים סטודיו. אני נוסעת לסיני.

"אז מה?" אני שואלת את עצמי ביושבי על החוף, עיניי מתמלאות בטורקיז הצלול של מימי ים סוף ובאופק האינסופי, "מה באמת בא לך לעשות? איך את הולכת לשרוד את השנה הזאת? מה את ב-א-מ-ת אוהבת לצלם?"

"אנשים וטבע" אני לעצמי עונה "כמו ריינבו, אבל כאלה שחיים ככה תמיד".

כך, בתשובה אחת פשוטה וכנה, התחיל הרומן שלי עם הקהילות האקולוגיות באשר הן, ועם אהבת הנדודים.

מתוך פרוייקט הגמר שלי. שיטים, 2005.

באותה שנה נסעתי כמעט לכל קהילה וחווה אקולוגית שהיתה קיימת בארץ וצילמתי. בנאות סמדר אסור היה לצלם, אז צילמתי בהחבא- ולבסוף לא השתמשתי בתמונות משם.

את חופשת הפסח ביליתי בהתכנסות הריינבו העולמית בטבע המטורף של תורכיה, ובמשחקים עם הדיגיטלית החדשה שלי.

פרוייקט הגמר התיעודי "פשוט", אותו ליוויתי בספר ובמחקר כתוב, היה ייחודי בנוף הבצלאלי של המחלקה לצילום. האישור היוניברסלי שפעלתי נכון כשהלכתי בעקבות הלב וכנגד ההגיון הגלריסטי של חלק ממוריי, התקבל כאשר צילום מהפרוייקט נרכש על ידי העשיר ותומך הסטודנטים מר מנדל, ומימן את הטיסה הבאה שלי לאוסטרליה.

עשר שנים אחרי, לקראת סיום מסע הקהילות שלי באירופה ממנו שבתי בקיץ האחרון, הגעתי להתכנסות האירופאית של הרשת העולמית לקהילות וכפרים אקולוגיים GEN. 

500 א/נשים מ-45 מדינות ומעשרות קהילות התאספו בקהילת Zegg הותיקה שבגרמניה למשך שבוע עמוס ומרגש כשנושא המפגשים העיקרי היה לימוד ושיתוף כלים לחיי קהילה. כשחזרתי לארץ, כחודשיים לאחר מכן, היה ברור לי שגם בארץ רשת כזו הופכת להיות הכרחית במציאות הקיימת.

יעדי רשת GEN ישראל

לשמחתי לא הייתי לבד בחזון הזה, ומהר מאוד הצטרפתי לצוות ההפקה של כנס הרשת הישראלית הראשון.
לכנס שנערך בנובמבר האחרון בקיבוץ גזר, הגיעו להפתעתנו כ-250 איש מקהילות ופרוייקטים ברחבי הארץ, כמעט כפול ממה שציפינו.

מאז ממשיך הצוות הראשוני להיפגש מידי חודש, לבנות את החזון ואת הכלים הטכניים לרישות. הוצאנו חוברת המאגדת בתוכה את כל המידע שהצלחנו לאסוף על קהילות קיימות, מרכזי חינוך אקולוגיים וחוות פרמקלצ'ר בארץ. האתר נמצא בהקמה, וכן מזדמם לו אינדקס של כל מורי תחום הקיימות בישראל.

החזון של רשת הקהילות האקולוגיות הישראלית הוא ליצור שיתופי פעולה, לחלוק משאבים, לרכז מידע לטובת מתנדבים פוטנציאלים ובבוא העת להוות ארגון מכובד ומשמעותי בבואנו לתקשר עם הרשויות.

השבוע התמזלתי להצטרף כצלמת להתכנסות אבני דרך לשימור מלאכות עתיקות ומסורתיות, בהפקת וארגון החבר'ה המדהימים משומרי הגן.

בחמש היממות בהן היה חם מאוד בימים וקר קפוא בלילות, חוויתי הוויה אמיתית של שבט. שלל גילאים ודמויות צבעוניות לימדו ולמדו קליעת סלים, חבלים ומחצלות, הכנת סנדלים ונעליים מעור ומחבלים, הצתת אש, בניית שרפרפים ועוד- הכל מחומרים הנמצאים סביבנו- בטבע. נערכו סיורי ליקוט צמחי מאכל ומרפא, מסעות גששות, סדנאות שימור ועיבוד מזון, ובקיצור- כל מה שצריך לדעת לקראת האפוקליפסה, אם וכאשר תבוא עלינו. או סתם כך, פשוט כי זה מעניין ממש וכיף להרחיב את הדעת.

רג'אני קולעת בסנסנים

בין לבין סופרו סיפורים, הוצגו הצגות, נחגגו חגיגות, השתחקו משחקים ונחבקו מלא חיבוקים.
במעגל גדול ומקסים של יופי הסתיים הכנס בשבת וממשיך למלא את הלב עוד ימים רבים לאחר מכן...

עומלות על נול

ילדי השבט מציגים "גברת חולד"

קליעה במחטי אורן

קישוטים מהטבע

מעגל סיום "אבני דרך"