הבחירה באלטר-נתיב-ה

האם המחאה החברתית מתה?

יש הטוענים שכן. שכלום לא השתנה, שהכל נהיה רק יותר גרוע ושאולי אצל חלקנו הייאוש פשוט נעשה יותר נח...

אני לא חושבת ככה.

ייתכן שכשהבועה מקיפה אתכם מכל כיוון, קשה לראות את היוזמות הנפלאות שצצות בארץ כפטריות אחרי הגשם.

החופש המוחלט שבחרתי להיות בו כבר מעל לשנה מפגיש אותי עם פרוייקטים מעניינים ביותר, ולראשונה בחיי אני זוכה להשתתף בכל כנס/סמינר/התכנסות/לימודים בהם אני מעוניינת- ללא הצורך לבקש אישור חיצוני.
בחיים שבחרתי לחיות כרגע, אני קוטפת את הפטריות- ורוקדת בגשם.
גם המבט האישי על הזמן משתנה. לאט לאט הזמן מאבד משמעות ונהיה נוזלי, והתנועה היחידה במרחב היא הרגע בו אני נמצאת וכיצד אני בוחרת להוות אותו.

בשבוע שעבר התקיים ב"בית הגפן" בחיפה הכנס "חלון לקיימות פלשתינית" ביוזמת "בוסתן בני אברהם", בו הוצגו יוזמות שונות המנסות לגעת בנושא הקיימות בדרכים פורצות תודעה:

גן ילדים אנתרופוסופי דו-לשוני בר-קיימא ביפו, שיתופי פעולה של בתי ספר יהודים ופלשתינים בירושלים להקמת גינות מאכל, ערבי מוזיקה משותפים וחשיפה לתרבות הסופית, שימור מלאכות מקומיות מסורתיות, פרוייקטים לשימור ושיקום נחלים שלא מכירים במושג הגבולות, ועוד...

ביום הכנס. תצפית על חיפה.

פרוייקט נוסף מרגש שהתרחש בשבוע שעבר הוא האקתון חינוך. מושג ה"האקתון" מגיע מעולם ההיי-טק והסטארטאפים, ומשמעותו היא התכנסות של 24 שעות של בעלי עניין בתחום מסויים המגיעים לשתף יוזמות רלוונטיות, כך שמי שרוצה לשתף, לתרום ולהצטרף- מוזמן. התהליך עצמו מרתק, ומאיץ את התהליכים שכבר קורים.

בהאקתון, שהתקיים בכפר הירוק, השתתפו פעילי חינוך ממגוון גילאים (11-70) ותחומי עניין שונים.

השאלה המרכזית בה עסקנו היתה איך מחוללים שינוי מתוך ובקבלה של מערכת החינוך הקיימת?

מאיה רימר נותנת פרזנטציה על "הקיימנים" בהאקתון החינוך

בין היוזמות שקיבלו חשיפה: הנגשת חינוך מיני איכותי לנוער דרך כלים טכנולוגים, פרוייקט "הקיימנים" המביא תודעה סביבתית לאקדמיה ולפריפריה, עיצוב אינטראקטיבי חדשני של כיתת הלימוד, שינוי הגישה למשחקי מחשב ככלי חינוכי, קהילה נודדת המביאה משחק ושמחה לאזורים מוחלשים ברחבי ישראל ועוד...

קבוצת העבודה הנפלאה של ה Art Of Hosting נפגשה השבוע במרכז השל, ובין נושאי הדיון עלו שאלות מרתקות כמו כיצד להכניס את מתודת העבודה הזו לעסקים למטרות רווח, וכן דנו בשאלת "הבועה" ופריצת הגבולות.

 מהי בכלל אותה בועה, וכיצד זה מרגיש להיות בה? האם אני בבועה, או שמא הבועה היא האנשים המקיימים חיי שגרה ומירוץ עכברים אינסופי? ובעיקר- כיצד ממסמסים את הגבולות?

המסקנה הנוכחית שלי מהתהליך היא פשוט להמשיך לעשות מה שאנחנו עושים.

להוות דוגמה והשראה, להיות נוכחת ברגע, ולהתנהל מול כל אדם בכנות ובלב פתוח.

תהליכים לוקחים זמן. אפשר לנסות להאיץ אותם, אך בסופו של דבר- הם יתרחשו בזמן ובמקום המדוייקים.

השבוע הבהחלט אינטנסיבי הזה הסתיים בקורס ביופלחה מקוצר שהתקיים בכרכור בהנחיית חיים פלדמן, כחלק מפרוייקט גש"מ של מרכז אושר (מחצית מהתשלום ניתנה בשפע, המטבע הקהילתי שלנו).

האוכלוסיה שהגיעה ללמוד היתה מגוונת להפתיע- מזוג מבוגר שהחליט (מסיבות בריאותיות) לעבור לטבעונות ובשל המחירים של ירקות אורגניים החליט להתחיל לגדל לעצמו את הירקות, דרך זוגות שעברו מהעיר לכפר ומבקשים לשדרג את השטח שמסביב לביתם, וכלה באנשי פרמקלצ'ר בעלי נסיון שבאו להתרענן ולצבור עוד ידע בשיטות גידול נוספות.

גידול ושיתןף מזון, בעיניי, הוא חלק משמעותי במהפכה השקטה.

שבירת המונופולים דרך הבחירה לחיות בפשטות, להמעיט בקניות לא הכרחיות ולגדל לעצמנו לפחות חלק מהמזון- הן חלק מהסיבות שבעיניי המחאה לא מתה.

למחאה אלף פנים.

לכל אחד יש בחירה.

והבחירה ניתנת לנו בכל רגע ורגע.

מה אתם בוחרים?